אם זאת חיתה חובת נצחון, ז"א שעכשיו חובה לעשות משהו בנידון:

"We gotta win. We gotta win tomorrow,” Anthony said after practice Tuesday in Greenburgh. “We have to win.  o "There’s nothing more than that. We have to win or something must be done

הדבר לא מובן לי:

*כיצד קבוצה שגרעינה נשאר ללא שינוי יכולה להפוך ממצויינת למביישת תוך עונה?

*כיצד הגנה שנחשבה לבין אחת משלוש או לפחות ארבע הטובות ביותר בליגה להגנה שהקבוצות החלשות ביותר מפצחות ללא כל בעייה? כאן נקודת החולשה הגדולה ביותר: ההחלפות בהגנה נראות מוזרות או לא קיימות. לפי אנליטיק.קום השחקן של צ'נדלר קלע העונה 17 פעמים תחת הסל ללא שמירה בגלל בלבולי החלפה בפיק-אנד-רול. הניקס כמעט לא משחקת אזורית, וכשהיא מנסה, זאת לא אזורית ולא אישית, אלא משהו מבולבל באמצע. לפי SPORTS.SV הניקס מובילה את הליגה עם 4.9 "UNGUARDED  PLAYERS" כל משחק.

*כיצד החברות הנפלאה – ה-CAMARADERIE – של העונה שעברה התפוררה עד עפר? הרי אף שחקן חשוב ופופולרי לא עזב! ג'ייסון קיד עזב, אבל כשחקן הוא היה בערוב יומו, והוא אף פעם לא היה שחקן אהוב על חבריו כי תמיד היה בו משהו עיליתיסטי, סנובי.

מה הבעייה?

לדעתי הבעייה היא CONFUSION.

מייק וודסון בעצמו לא יודע מה הוא עושה:

*הוא מעמיד חמישיות מוזרות.

*הוא לא יודע להחליט אם לשחק סמול בול או ביג בול. משחק אחד הוא עולה עם ריימונד פלטון, פבלו פריגיוני, וג'יי אר סמית', וברור שהוא הולך על סמול בול. אמש הוא עלה עם טייסון צ'נדלר, אמארה סטודמאייר, וכרמלו אנטוני, כי הוא החליט ללכת על "ביג בול". והלך לו מצויין כשאמארה קולע 10 מ-15 ל-20 נק' וטייסון צ'נדלר קולע 17 ב-8 מ-12, וכרמלו קולע את ה-36 שלו, אבל ברבע האחרון הוא חוזר לסמול בול עם פלטון ופרגיוני ששניהם לא פגעו, ג'יי אר שלא פגע, אימן שומפרט שלא פגע, וטים הרדאוויי שלא פגע. כשאנדרה ברגנני שיחק הבלבול היה עוד יותר גדול. היו משחקים שהוא העלה את כרמלו, צ'נדלר, ברגנני, מריון, ופרגיוני…

לפי סינרג'י.קום, הניקס עלו העונה עם 17 חמישיות שונות  – אפילו בנו אודריך עלה בחמישייה 6 משחקים – (שיא ליגה העונה בינתיים) , ובמשך המשחקים הם שיחקו עם 36 חמישיות שונות על הפארקט, יותר מכל קבוצה אחרת. החמישיה של פלטון, שומפרט, ג'יי אר סמית', טייסון, וכרמלו שיחקה הכי הרבה (22%), אבל פרגיוני במקום שומפרט עלה 20% מהזמן. אז תחליט: זה או זה? כמובן שהיו לצ'נדלר וקניון מרטין היו פציעות ואז היו חמישיות שונות כמובן.

בעונה שעברה היתה יותר קביעות בקבוצה

אולי החבטה תחת החגורה הגדולה ביותר באה מברנרד גודפר מהדיילי ניוז שכתב:

 You could find High School in the city who are capable to execute pick-and-roll defense better than Pablo Prigioni and Andrea Bargnani just displayed. Even Anthony—not exactly Bruce Bowen in the defense department—was left shaking his head in disbelief.a

הרוטציה של הקבוצה נראית כמו משחק קלפים כשאתה לוקח קלף ומחליף קלף. פתאום נראה לך שזה טוב, ואז אתה מחליט שקלף אחר הוא אולי יותר טוב. אין כל שיטה ואין כל סיסטמטיקה בחילופים. הכל נעשה כאילו שרירותי בראשו של וודסון.